אדם שהוא מזוכך, בשום פנים ואופן הוא לא יכול לדבר על הרע של עם ישראל, ולכן אדם שדורש ברבים (בכל מיני אירועים של חיזוק וכיו"ב), יזהר מאד שלא למנות את עוונותיהם של עם ישראל. אם הוא מסוגל לחשוב לא טוב על עם ישראל זה אחד מהסימנים שהוא עדיין לא זכה להתקרב לה' באמת, אפילו אם זה קיים רק במחשבה, סימן שהוא עדיין רחוק מה', אע"פ שמבחינה חיצונית ב"ה הוא נראה בסדר גמור, אבל מבחינת הפנימיות עדיין יש בו מריקבון ומטה.
כי לא יתכן שאדם שנשמתו נזדככה יוכל לדבר על ה'. והכוונה היא כמו שאומר בעל התניא כשאדם מדבר על יהודי, הוא למעשה מדבר על השי"ת, כי יש שתי אהבות, אהבת ה' ואהבת ישראל, אהבת ישראל נקראת כלי, ואהבת ה' נקראת שפע, השפע יכול לרדת רק במקום שיש כלי, והכלי של אהבת ה' זהו אהבת ישראל, משמע שמי שאין לו אהבת ישראל אין לו כלי לקבל את השפע. לכן אסור לקטרג על עם ישראל, גם אם ראית, אל תאמר העם הזה עושה כך וכך או פלוני עושה כך וכך – "אל תַּלְשֵׁן עבד אל אדוניו" (משלי ל'), כי הלשנה של יהודי שמלשין למטה, נותנת כח לעשרה מרכבות של הטומאה לקטרג על עם ישראל. בשעה שאמר ישעיהו הנביא "כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" (ישעיהו ו'), כתוב בראשית חכמה (שער הקדושה – פרק ארבעה עשר) שמיד ירד מלאך מן השמים עם גחלים והניחם על פיו, אמר לו 'למה אתה אומר ככה על עם ישראל? אין לך רשות לדבר כך', אפילו שהוא היה נביא גדול מאד, הוא היה נביא הנחמות, לא עמדה לו שום זכות.
העיקר זה אהבת ישראל. ולכן לפי בעל התניא מי שיוקדת בלבו אהבת ישראל, זה שובר את כל המחיצות שמפרידות בין האדם לקונו, וכאשר האדם שונא יהודי, כל המחיצות חוזרות. לכן דוד המלך שהוא שבר את כל המחיצות, ויעיד עליו המקרה של שמעי בן גרא, ואבשלום בנו, ואמנון בנו, ויואב בן צרויה, ושבע בן בכרי, הוא אף פעם לא הגיב, כי הוא ידע שאם הוא יקפיד על יהודי, יתרחקו ממנו כל ההארות שהוא השיג באהבת ה'. וכשראה הקב"ה שדוד שבר את כל המחיצות מיד מינה אותו להיות רגל רביעית של כסא כבודו יתברך. לכן דוד המלך נקרא הרגל הרביעית של הכסא, הוא זה שנבחר מכל אלה שהיו לפניו, משה, אהרן, הסנהדרין וכל הנביאים, רק הוא נבחר להיות הרגל הרביעית, וכל זה מחמת שהיתה בו אהבת ישראל.
מי שנוהג בדרך של אהבת ישראל, לעולם לא יהיה מצב שהוא יתבזה, לא מבני ביתו, לא מילדיו, לא מנכדיו, לא מניניו, ולא מאף אחד מצאצאיו, כי כולם נקראים זרע ברך ה'. לכן תמיד בשולחן שבת כדאי מאד לחזור על זה, גם בשמחות משפחתיות, ובכל הזדמנות שבני המשפחה יושבים ביחד. כי במשך השבוע טרודים מאד, אבל השי"ת נתן לנו את השבתות וכל מיני אירועים חשובים, כדי לנצל את ההזדמנות להעביר את המסרים הקטנים האלה, שהם למעשה גדולים מאד. כי המסר דומה לגרעין של תמר, אע"פ שהוא קטן מאד, אבל לאחר שהוא נתפס באדמה הוא נהפך לעץ דקל גדול, שיכול להוציא הרבה תמרים. לכן תמיד צריך לדבר בשולחן שבת על אהבת ישראל. אם הילדים יזכו שיהיה להם אהבת ישראל, הם לעולם לא יעלו על שפתיהם דברי רכילות או ניבול פה או ליצנות, אלא הם תמיד יזהרו.
באותו הקשר. גם אם יהודי פגע או ציער אותך תשתדל למחול לו מיד, הוא בסה"כ מקל של הבורא יתברך. אם אדם פגע בך ואתה מוחל לו מיד, ולא מקפיד עליו, דע שיש לך שכר גדול מאוד.
מי שמצליח לעמוד בנסיון זה ולמחול בלב שלם לזה שפגע בו, מעלתו גדולה מאד. השי"ת משלם ומיטיב לאנשים בהתאם למחילה שלהם לזולת, וכמובן שזו עבודה קשה, כמ"ש במסילת ישרים (פרק י"א) שהאדם מרגיש מאד בעלבונותיו, ומצטער צער גדול. והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה, על כן לשיהיה בכוחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו, ויעבור על מדותיו ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכל להנקם, ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאילו לא היה – חזק ואמיץ הוא, והוא קל רק למלאכי השרת שאין ביניהם המדות הללו, לא אל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, ע"כ. לכן מי שמצליח לעמוד בזה, שכרו גדול מאד. (בצור ירום, חלק א עמוד קלו)
