ונתתי משכני בתוככם

בהמשך פרשתנו נאמר: "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והתהלכתי בתוככם" (ויקרא כו, יא-יב).

לפי פירוש רש"י, מה שנאמר בפסוק זה: "ונתתי משכני בתוככם", מדבר על בית המקדש. וכוונת הפסוק היא, שכאשר עם ישראל ילכו בדרך התורה והמצוות, הקב"ה יסכים להשכין בתוכם את בית המקדש, ולא יקוץ בהם ויפלוט אותם, כאדם שפולט דבר שהוא נגעל ממנו. אולם פירוש זה הוא רק על דרך הפשט. ובכדי להבין את העומק שבפסוק זה עלינו להקדים את לשון קודשו של רבנו האור החיים הק' בפירושו לפסוק זה:

"'ונתתי משכני בתוככם' – פירוש, על דרך אומרו: 'אֹהֶל שִׁכֵּן באדם' (תהלים עח, ס), שעיקר משכנו יתברך הוא תוך נשמות עם קדושו. ואומרו: 'ולא תגעל נפשי', ולא הספיק אומרו 'ונתתי משכני' – לצד שחש ה' כי יאמר נא ישראל שדבר זה שמבטיח ה' (לשכון בתוך נשמתם) הוא דבר רחוק מהשכל שידור דירת קבע רוחני בלתי בעל תכלית הרוחניות בתוך בני אדם בעלי צורה וחומר… לזה אמר: 'ולא תגעל נפשי אתכם', כי יכונן ה' תכונת נפשם בסדר אשר ישכון ה' בתוכם כדרך המתקבל בתכונת הנשתווה. והוסיף לומר: 'והתהלכתי בתוככם', לומר שמלבד שלא יגעל, גם יהיה לו נחת רוח בהשראת שכינתו בתוך תוכם, והיא בחינת הנשמה שהיא תוך תוכם. ופירוש 'והתהלכתי' הוא טיול הֶעָרֵב".

לפי דברי האור החיים הק' הללו, מה שנאמר בפרשתנו: "ונתתי משכני בתוככם", פירושו, שהקב"ה מסכים לשכון בתוך נשמתו של כל אחד ואחד מאיתנו, אם רק נזכה ללכת בדרך התורה והמצוות, כיון "שעיקר משכנו יתברך הוא תוך נשמות עם קדושו".

ביאור זה של רבנו האור החיים הק' מתאים למה שנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כפי שדייקו המפרשים שמכך שלא נאמר בפסוק: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו' (בלשון יחיד) – שמשמעותו שה' ישכון בתוך המקדש, אלא נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (בלשון רבים) – משמע שרצון הבורא לשכון בתוך ליבו של כל אחד ואחת מישראל, ממש כפי שהוא שוכן בבית המקדש. וזוהי בעצם שליחותו העיקרית של כל יהודי – להכשיר את ליבו להיות כלי ראוי להשראת השכינה.

אלא שעשויים אנו לחשוב: הלא הקב"ה כל כולו רק רוחניות, טוהר וקדושה הרבה יותר מכל מה שנוכל לשער בדעתנו, ולעומתו, אנו השפלים, מעפר יסודנו, קרוצי חומר. כיצד, אם כן, יתכן שדבר כה רוחני כהקב"ה יקבע את דירתו באופן קבוע בדבר כה מגושם וחומרי כמונו?!

לכן מוסיפה התורה הקדושה ואומרת: "ולא תגעל נפשי אתכם". כפי שמפרש האור החיים הק', שהקב"ה יכשיר את הנשמות שלנו ויזכך אותן במידה כזו שהרוחניות העצומה שלו תוכל לדור בתוכן, ולא תגעל מהם חלילה.

אלא שעדיין עשויים אנו לחשוב: אולי הקב"ה יעשה זאת רק על צד ההכרח, אך לא יהיה לו כל כך עונג לשכון בתוכנו?

לכן מוסיפה עוד התורה ואומרת: "והתהלכתי בתוככם", כפי שמפרש האור החיים הק', שהקב"ה יתהלך בתוך נשמותינו בעונג ונעימות, כדרך אדם שמטייל טיול עָרֵב ונעים, ויהיה לו נחת רוח בהשראת שכינתו בתוכנו.

מכל האמור עלינו ללמוד, ראשית כל, עד כמה כל יהודי יקר ואהוב לפני הקב"ה, ויש להקב"ה עונג ממנו. לכן אסור לדחות שום יהודי, וכן אסור להתייאש ממצבו של שום יהודי.

גם כשרואים יהודי שמעשיו מנוכרים לאביו שבשמים, יש לזכור שגם יהודי זה במהותו הינו טוב וטהור, אלא שהיצר הרע וחיילותיו הטמאים לא נותנים לו מנוחה, והשכם והערב מסיתים ומדיחים אותו לדברי עבירה, ואין לו מספיק כח להתגבר עליהם. גם בתוכו של יהודי זה שוכנת נשמה קדושה וטהורה, אשר בתוך תוכה שוכן הקב"ה, ובסופו של דבר גם הוא עוד יזכה לשוב בתשובה שלימה.

דבר נוסף שעלינו ללמוד הוא, שמכיון שהקב"ה כל כך חפץ לשכון בתוכנו, עלינו להשתדל כמה שיותר להכשיר את עצמנו על מנת לגרום לו שפע של נחת רוח ותענוג בהיותו שוכן בתוכנו.

כמובן, כדי להסב להקב"ה מלא חופניים של נחת בקרבתו אלינו, מחויבים אנו להשתדל יותר בקיום התורה הקדושה ומצוותיה הנעימות, וכן בשמירת גדרי הקדושה והצניעות, אך עוד לפני כל הדברים הללו, עלינו לנהוג במידת "דרך ארץ", שהרי כלל גדול לימדונו חז"ל ש"דרך ארץ קדמה לתורה".[1]

כדי שהקב"ה תמיד ישמח לשכון בתוכנו, עלינו לנהוג בדרך ארץ בכל מקום בעולם וכלפי כל אדם בעולם. בין כשאתה בסופר מרקט, בין כשאתה בתחנה מרכזית, בין כשאתה בשדה תעופה, ובין כשאתה בכל מקום אחר בעולם – תמיד תדבר בכבוד, בענוה, בלשון רכה ובדרך ארץ עם כל מי שתפגוש בעולם, ואפילו גוי. תמיד תתייחס יפה, תאיר פנים, תשיב שלום לכל מי ששואל בשלומך, ויתירה מזאת, הוי אתה מקדים בשלום כל אדם, כפי שאומרים חז"ל (ברכות יז, א):

"לעולם יהא אדם ערום ביראה. מענה רך משיב חימה. ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק".

בהקשר לכך, מצינו במדרש (קהלת רבה יא, ב) מעשה נפלא:

ביום מן הימים הזדמן לתנא הקדוש רבי אלעזר בן שמוע לטייל על חופו של ים התיכון. מרחוק הבחין בספינה המטרפת בין גלי הים הסוערים, וכעבור זמן קצר טבעה הספינה יחד עם כל מי ומה שבתוכה. לאחר מכן ראה רבי אלעזר איש אחד מהאנשים שהיו בספינה שתפס היטב באחד מקרשי הספינה, ונסחף עימו מגל אל גל עד שנפלט ליבשה. אותו האיש היה ערום לגמרי, ומחמת בושתו הטמין את עצמו באיזו פינה נסתרת שהיתה שם.

מעשה זה ארע בדיוק בזמן שעם ישראל היו עולים לרגל לירושלים. כמה יהודים מעולי הרגלים עברו בדרכם סמוך לאותו האיש. משראה אותם התחנן אליהם במר נפשו ואמר: 'אנא יהודים רחמנים! חוסו עלי. הרי אני מבני עשו אחיכם. תנו לי בבקשה איזה בגד לכסות בו את גופי'. כששמעו היהודים שאיש זה אינו אלא גוי, לא רק שלא הסכימו לעזור לו, אלא גם הוסיפו "לברך" אותו מעומק ליבם ואמרו: 'יהי רצון שכך יקרה גם לכל שאר בני אומתך'.

רבי אלעזר, אשר עמד מן הצד וראה את כל המעשה, לא שמח בהתנהגותם של אותם יהודים. 'צריך לכבד כל אדם באשר הוא. אם פנה אליך אדם לעזרה, תשתדל לעזור לו, אפילו אם הוא גוי' – חשב רבי אלעזר בליבו.

באותה שעה היה רבי אלעזר לבוש בשבעה מלבושי כבוד. הוא פשט את אחד ממלבושיו המכובדים ונתן לאותו גוי. ואם לא די בזאת, רבי אלעזר אסף את הגוי לביתו, האכילו והשקהו, נתן לו מאתיים דינרי זהב כדמי כיס, והרכיב אותו במרכבתו בכבוד גדול עד למקום מגוריו, שהיה במרחק ארבע עשרה פרסאות (כשתיים עשרה קילומטר).

כעבור כמה שנים מת הקיסר הרשע שמלך באותה תקופה, ומינו את אותו גוי למלוך תחתיו. כדרכם של הגוים האכזריים, שמר הגוי טינה בליבו כלפי היהודים על היחס המביש והמחפיר שנהגו בו באותו יום שטבעה ספינתו ועלה ליבשה כשהוא ערום כביום היוולדו. כנקמה על כך, גזר הרשע על כל היהודים הגרים במדינתו גזר דין מוות וביזה.

נשאו היהודים המסכנים את עיניהם לגדול הדור, רבי אלעזר בן שמוע, וביקשו ממנו בתחנונים שילך ויפייס את הגוי העריץ. היהודים גם ציידו את רבי אלעזר בארבעת אלפים דינרי זהב לשחד בהם את המלך על מנת שיתרצה לבטל את רוע הגזרה.

רבי אלעזר הגיע לארמון המלך. לאחר בקשת רשות הורשה גם להכנס אליו. להפתעתו הרבה, כשאך דרך רבי אלעזר על מפתן חדרו של המלך, ראה אותו המלך, קם מכסא מלכותו ונפל על רגליו של רבי אלעזר בהכנעה רבה.

רבי אלעזר, אשר לא זיהה כי מלך זה הוא אותו גוי שטבעה ספינתו, לא הבין על מה ולמה המלך נפל לרגליו. הוא הסביר למלך שסיבת בואו לפניו היא, כדי לבקש רחמים על היהודים, בני מדינתו של המלך, שתתבטל מעליהם הגזרה המרה. רבי אלעזר גם הוסיף שלא בא לבקש זאת בחינם, אלא הביא עימו מתנה הגונה למלך בסך ארבעת אלפים דינרי זהב – סכום עתק באותם ימים.

'האם אינך מזהה אותי כבוד הרב?', שאל המלך את רבי אלעזר. 'אני הוא שלפני הרבה שנים טבעה ספינתי בים ועליתי לחוף ערום. דע לך כבוד הרב שאת כל הגזרה הזאת גזרתי רק כנקמה על כך שהיהודים שראו אותי נהגו בי בבזיון גדול' – סיפר המלך הרשע.

'אולם אתה כבוד הרב, היית היחיד שנהגת בי כבוד גדול למרות שאיני יהודי. לעולם לא אוכל לשכוח לך את הטובה הגדולה שעשית עימי באותה העת. לכן, בעד אותם מאתיים דינרים שנתתי לי אז במתנה, גוזר אני שתקח לך את ארבעת אלפים דינרי הזהב שהבאת עימך כדי לשלם לי. ובעד האוכל והשתייה שנתת לי אז בלב טוב וביד רחבה, מבטל אני את הגזרה מעל כל היהודים שבמדינתי. ובעד אותו בגד מכובד שנתת לי אז כדי לכסות את בשרי, לך נא עם אחד מעבדי לבית גנזי וקח לך שבעים מלבושים יקרים ומכובדים' – סיים המלך את דבריו ונפרד מרבי אלעזר בכבוד גדול.

מעשה זה ממחיש לנו עד כמה חשוב לנהוג בדרך ארץ כלפי כל אדם בעולם. חוסר הדרך ארץ שנהגו בו אותם יהודים כלפי הגוי המיט על אלפי יהודים כעבור כמה שנים אסון כבד מאוד. ומה שהציל את כל היהודים מאותו אסון זוהי מידת הדרך ארץ הנפלאה שהיתה נר לרגלו של רבי אלעזר בן שמוע.


[1]  כמבואר במדרש (ויקרא רבה ט, ג): "דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים ושישה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב: 'לשמור את דרך עץ החיים' (בראשית ג, כד) – 'דרך' זו דרך ארץ, ואחר כך 'עץ החיים' זו תורה". וכן הוא בתנא דבי אליהו רבה (פרק א).

(אמרי נועם חלק ג עמוד 329)

מאמרים נוספים

מאמרים

הצירוף והזיכוך יוצרים דירה בתחתונים

ממשיך הגוי ושואל: למה אתם מלים את בניכם? הרי ה' ברא אותם עם ערלה! השיב לו רבי עקיבא: משאלתך הראשונה ירדתי לסוף דעתך שלכך אתה חותר, ולכן השבתי לך שמעשי האדם נאים יותר, ואשר על כן אנו מלים את בנינו. רבי עקיבא לא הסתפק בתשובתו בלבד אלא המחיש זאת בהוכחה

המשך קריאה »
מאמרים

ונתתי משכני בתוככם

כדי שהקב"ה תמיד ישמח לשכון בתוכנו, עלינו לנהוג בדרך ארץ בכל מקום בעולם וכלפי כל אדם בעולם. בין כשאתה בסופר מרקט, בין כשאתה בתחנה מרכזית, בין כשאתה בשדה תעופה, ובין כשאתה בכל מקום אחר בעולם – תמיד תדבר בכבוד, בענוה, בלשון רכה ובדרך ארץ עם כל מי שתפגוש בעולם, ואפילו

המשך קריאה »
מאמרים

ירום ונישא

עלינו לדעת – פעולה טובה של הורים מושרשת לבניהם אחריהם, וגם כעבור אלף שנה היא תבוא לידי ביטוי. נביא לכך ראיה נפלאה מדבריו הקדושים של הרמ"ע מפאנו זיע"א במהות הויתור של יהונתן בן שאול לדוד המלך..

המשך קריאה »
מאמרים

חג הסוכות

בימי חג הסוכות צריך כל אדם להשתדל לשמח את העניים, וזאת על ידי שבכל יום ויום משבעת ימי חג סוכות – יכין מנה יפה ומכובדת ויתן אותם לעניים. ובכל יום ויום בשעה שהוא מפריש מנה, יאמר המנה הזו היא חלקו של בעל האושפיזין של היום.

המשך קריאה »
מאמרים

מסכת אבות

רן החפץ חיים היה אומר, שהמיוחד במסכת אבות הוא, שכל תנא אמר דוקא את הדבר שהוא בעצמו היה זהיר בו יותר מכל. כל תנא הצטיין ביותר במידה מסוימת ואותה הוא ביקש למסור לדורות הבאים. רק תנא שקיים בהידור את מה שהוא אמר, הוכנסו דבריו למסכת זו.

המשך קריאה »
מאמרים

אל יבוש מפני המלעיגים

פעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו, על כן ציוו רבותינו להיות עז כנמר בעבודת ה' יתברך ולהעיז פניו כנגד המלעיגין עליו ואל ימנע מלקיים המצוות המזדמנות לידו בשום אופן, ותחת אשר יבוש מבני אדם קרוצי חומר, יבוש ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שציונו

המשך קריאה »