להתאחד עם כלל ישראל

מכלל יסוריו ועונשיו של המצורע – "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא" (ויקרא יג, מה) – הקשה שבכולם הוא בידודו מכלל ישראל והוצאתו מן המחנה, כמו שנאמר: "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו" (שם, פס' מו).

וטעם הדבר שבידודו מכלל ישראל הוא הקשה מכל – כי כל זמן שאדם נכלל עם כלל ישראל, זכות הרבים מגינה עליו מכל קטרוג ומכל פגע מחמת אהבתו של הקב"ה לכלל ישראל. אולם כשאדם מופרש מן הכלל מחמת מעשיו הרעים, הרי הוא מחוץ לסוכת השלום של כלל ישראל, ויש כח לחיצונים לקטרג עליו ולהזיק לו בגשמיות וברוחניות ח"ו.

על כן מצינו (ראה ברכות מג, ב) שאין כח למזיקים להזיק לשני בני אדם ההולכים יחד כי אם רק לאדם ההולך יחידי. והיינו משום שלשני בני אדם יש כבר את הטעם וההשראה של הכלל, שהרי הצטרפותם של שני יהודים היא תחילת בניינו של הכלל, וממילא זכות הכלל חופפת עליהם ומגינה עליהם מפני המזיקים, מה שאין כן כשאדם נמצא לבדו ומופרש מן הכלל.

ובזה יבואר גם מה שמובא בגמרא (ברכות ה, ב): "שניים שנכנסו להתפלל, וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא – טורפין לו תפלתו בפניו… ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל". כי בכך שנפרד האדם מחברו ומשאירו לבדו, הוא מפריש אותו מבחינת הכלל, וממילא גורם לו להיות חשוף לקטרוגים ולנזקים ח"ו, ועל כן תפילתו נמאסת בשמים.

ולכן כשבא הנביא אלישע להתארח אצל האשה השונמית ורצה לגמול לה טובה על כל הארוח הנפלא והכבוד הגדול שהיתה נוהגת בו בכל עת, אמר לה: "היש לדבר לך אל המלך" (מלכים-ב ד, יג), ומבואר בזוהר הק' (פר' בשלח מד, סע"א) שהיה זה ביום ראש השנה שבו נידונים כל באי העולם לפני הקב"ה, ושאלת הנביא היתה אם רצונה שימליץ בעדה לפני הקב"ה. והשיבה לו האשה: "בתוך עמי אנכי יושבת".

והכוונה בזה היא, כמבואר בזוהר הק' שם שאמרה האשה לנביא: "לא בעינא למהוי רשימאה לעילא, אלא לאעלא רישאי בין סגיאין ולא לאפקא מכללא דלהון".

כלומר: איני רוצה להיות נרשמת בפני עצמי למעלה, אלא להכניס את עצמי יחד עם הרבים ולא לפרוש מן הכלל, כי לא רצתה לקבל ישועה באופן מובדל ומופרש מן הכלל, אלא להיות נכללת בכלל ישראל, ומתוך ישועת הכלל תבוא גם ישועתה הפרטית. כי ידעה אותה צדקת שכל דבר שישיג האדם מחוץ לכלל ישראל יוכל לחול עליו הקטרוג ולא יהיה לו קיום נצחי, כיון שלא שורה עליו ברכתו של הכלל.

על כן הורו חז"ל (ברכות מט, ב וברש"י שם): "לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל", אלא תמיד כשהוא מתפלל לה' שיושיע אותו ישועה מסוימת, יבקש שיושעו בדבר כל אלו מעם ישראל שצריכים לאותה ישועה, ויחד עימם יושע גם הוא, ובכך תהיה ברכת הכלל שורה על ישועתו ויהיה לה קיום נצחי.

ולעולם לא יתפלל אדם תפילתו ביחיד אם לא באונס גמור, אלא יעשה כל מאמץ להתפלל בציבור דוקא, כיון שאותה שעה שהציבור מתפללים בה היא שעת רצון, ותפילה בציבור לעולם אינה נמאסת מלפני ה' (ראה ברכות ח, א), כיון שעל תפילה בציבור לא יכול לחול שום קיטרוג שיעכב אותה מלהתקבל בשמים.

וכן בנוגע ללימוד התורה: לעולם ילמד אדם עם חברותא דוקא (ראה ברכות סג, ב), וכן הזהירו חז"ל (ראה נדרים פא, א) ללמוד תורה בחבורה דוקא, אשר מלבד הטעם הפשטי לכך שכשלומדים כמה בני אדם ביחד הרי הם מחדדים זה את זה בשאלותיהם וממילא רווחא שמעתתא, יש טעם נוסף לכך על פי האמור לעיל, כי כשלומדים כמה מישראל ביחד שורה עליהם ברכת הכלל, ובזכות זה תהיה ברכה בלימודם.

ובדרך אגב נלמד מכאן עד כמה רע בעיני ה' מה שנעשה נפוץ לאחרונה שמקימים מנייני תפילה מיוחדים לבני תורה ואברכים בלבד, ותולים בפתח בית הכנסת שלט גדול: "מניין בני תורה", ומעדיפים שלא 'יסתנן' למניינם איזה יהודי פשוט מעמך בית ישראל וכו' שאינו בדרגתם.

מלבד מה שיש בהנהגה זו שמץ מינות ואפיקורסות שהרי אמרו חז"ל (מגילה כה, א) "האומר יברכוך טובים הרי זו דרך המינות" ומפרש רש"י שזהו משום שאינו כולל את כל ישראל בשבחו של מקום, והרי חכמים למדו (ראה כריתות ו, ב) מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת, שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה אחת – נוסף על כך, בהנהגה זו הם מפרידים את עצמם מכלל ישראל הקדושים, וממילא יכול הקיטרוג לשלוט על תפילתם ולעכב בעדה שלא תתקבל לפני הקב"ה.

לכן כל אדם יתרחק ממניינים שכאלה, ולעולם יתפלל במקום שכל יהודי באשר הוא שבא להתפלל שם מתקבל בסבר פנים יפות ובשמחה, כי התפילות שמתפללים במקום כזה לעולם אינן שבות ריקם.

ולכן מובא בילקוט שמעוני (על מלכים-א רמז קצה) שלעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר: "הנה זה עומד אחר כותלנו" (שה"ש ב, ט), והתפילות שמתפללים במקום מקודש זה רצויות ומקובלות מאוד בשמים, וזאת משום שבכותל המערבי מתפללים כל עם ישראל ביחד: ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, חב"ד, ברסלב, גור, ויז'ניץ, סאטמר וכו' וכו', ולאף אחד לא מפריע ח"ו שיהודי אחר שאינו משתייך לזרם שלו, או בכלל לתורה ומצוות, מצטרף גם הוא למניין. ומכיון שכך, אין שום קיטרוג שבעולם יכול לשלוט בתפילות הללו, והן עולות עד לכסא הכבוד ללא כל עיכוב.

(אמרי נועם חלק ג עמוד 127)

מאמרים נוספים

מאמרים

ונתתי משכני בתוככם

כדי שהקב"ה תמיד ישמח לשכון בתוכנו, עלינו לנהוג בדרך ארץ בכל מקום בעולם וכלפי כל אדם בעולם. בין כשאתה בסופר מרקט, בין כשאתה בתחנה מרכזית, בין כשאתה בשדה תעופה, ובין כשאתה בכל מקום אחר בעולם – תמיד תדבר בכבוד, בענוה, בלשון רכה ובדרך ארץ עם כל מי שתפגוש בעולם, ואפילו

המשך קריאה »
מאמרים

חג הסוכות

בימי חג הסוכות צריך כל אדם להשתדל לשמח את העניים, וזאת על ידי שבכל יום ויום משבעת ימי חג סוכות – יכין מנה יפה ומכובדת ויתן אותם לעניים. ובכל יום ויום בשעה שהוא מפריש מנה, יאמר המנה הזו היא חלקו של בעל האושפיזין של היום.

המשך קריאה »
מאמרים

אהבת ישראל

העיקר זה אהבת ישראל. ולכן לפי בעל התניא מי שיוקדת בלבו אהבת ישראל, זה שובר את כל המחיצות שמפרידות בין האדם לקונו, וכאשר האדם שונא יהודי, כל המחיצות חוזרות. לכן דוד המלך שהוא שבר את כל המחיצות, ויעיד עליו המקרה של שמעי בן גרא, ואבשלום בנו, ואמנון בנו, ויואב בן

המשך קריאה »
מאמרים

ירום ונישא

עלינו לדעת – פעולה טובה של הורים מושרשת לבניהם אחריהם, וגם כעבור אלף שנה היא תבוא לידי ביטוי. נביא לכך ראיה נפלאה מדבריו הקדושים של הרמ"ע מפאנו זיע"א במהות הויתור של יהונתן בן שאול לדוד המלך..

המשך קריאה »
מאמרים

הצירוף והזיכוך יוצרים דירה בתחתונים

ממשיך הגוי ושואל: למה אתם מלים את בניכם? הרי ה' ברא אותם עם ערלה! השיב לו רבי עקיבא: משאלתך הראשונה ירדתי לסוף דעתך שלכך אתה חותר, ולכן השבתי לך שמעשי האדם נאים יותר, ואשר על כן אנו מלים את בנינו. רבי עקיבא לא הסתפק בתשובתו בלבד אלא המחיש זאת בהוכחה

המשך קריאה »
מאמרים

אל יבוש מפני המלעיגים

פעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו, על כן ציוו רבותינו להיות עז כנמר בעבודת ה' יתברך ולהעיז פניו כנגד המלעיגין עליו ואל ימנע מלקיים המצוות המזדמנות לידו בשום אופן, ותחת אשר יבוש מבני אדם קרוצי חומר, יבוש ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שציונו

המשך קריאה »