מסכת אבות

פתיחת מסכת אבות מתוך אמרי נועם חלק ג' (עמוד קפב)

מנהג ישראל קדושים לעסוק בששת השבתות שבין חג הפסח לחג השבועות במסכת אבות, באופן שבכל שבת קוראים בציבור פרק אחד מתוך ששת הפרקים של המסכת.

הסיבה לכך היא, משום שבימים אלו עלינו להכשיר את עצמינו ולתקן את מידותינו על מנת שנהיה ראויים לקבל את התורה הקדושה בחג שבועות, חג מתן תורתנו, ומסכת אבות משופעת בדברי המוסר המתוקים של רבותינו הקדושים המלמדים אותנו כיצד לתקן את מידותינו.

וכן אמרו חז"ל (בבא קמא ל, א): "האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דאבות". והיינו שכל מי שרוצה לזכות להיות 'צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו' יתמיד בלימוד דברי המוסר הקדושים של חז"ל המובאים במסכת אבות. ואמרו חז"ל (בבא קמא ב, א): "אבות מכלל דאיכא תולדות" (כשאומרים אבות מובן שיש גם תולדות) – ונרמז בזה שעל ידי שאדם עוסק במסכת אבות, זוכה הוא לתולדות של מידות טובות והגונות, וכן זוכה שתולדותיו היקרים, בניו ובנותיו, ילכו בדרכים טובות וישרות.

מרן החפץ חיים היה אומר, שהמיוחד במסכת אבות הוא, שכל תנא אמר דוקא את הדבר שהוא בעצמו היה זהיר בו יותר מכל. כל תנא הצטיין ביותר במידה מסוימת ואותה הוא ביקש למסור לדורות הבאים. רק תנא שקיים בהידור את מה שהוא אמר, הוכנסו דבריו למסכת זו. אך מי שאמר מוסר כלשהו ובעצמו לא קיים אותו, משמיא לא נתנו שדבריו יכתבו במסכת זו. ולכן מצוי מאוד במסכת אבות הפתיח: "הוא היה אומר", לרמוז שאת מה ש"הוא (בעל המאמר) היה" – את זה הוא "אומר", לא פחות ולא יותר.

נמצא שכל דבריה של מסכת זו נאמרו מפי עושיהם. לכן יש בכוחה לפעול גדולות ונצורות בנפשו של אדם שזוכה לעסוק בה, כי כששומעים מוסר מאדם שמקיים בהידור את מה שהוא אומר, הדברים מתקבלים על לב השומע ופועלים את פעולתם. מה שאין כן כששומעים דברי מוסר ותוכחה ממי שהוא בעצמו אינו מקיים אותם, הדברים אינם נכנסים ללב כלל ולא פועלים שום פעולה רצויה, ולוואי שלא יזיקו.

המנהג בקהילתנו הקדושה הוא, שלאחר שכל הציבור משתתפים בקריאת הפרק של אותה שבת, בוחרים אנו משנה אחת מתוך הפרק ומסבירים אותה בפני הציבור על פי דברי חז"ל ומפרשי מסכת אבות, על מנת שלא תהיה זו קריאה בעלמא ללא שום הבנה, אלא באופן שכל אחד יוכל לקחת עימו לפחות מסקנה טובה אחת הנוגעת לחיי היום יום שלו.

בפתיחת מסכת אבות (פרק א משנה א) נאמר:

"משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה".

פתיחת המסכת בסדר והשתלשלות מסירת התורה ממשה רבנו ע"ה עד רבותינו הקדושים אנשי כנסת הגדולה, באה ללמדנו שכשם שכל תרי"ג מצוות התורה ניתנו למשה רבנו בהר סיני, כך גם המידות הטובות ודברי המוסר שנאמרו במסכת זו לא בדו אותם החכמים מליבם חלילה, אלא כולם ניתנו למשה רבנו מהקב"ה בהר סיני.

ואומרת המשנה: "משה קיבל תורה מסיני". על דרך הפשט, הכוונה היא שמשה רבנו קיבל את התורה מהקב"ה שניגלה אליו בהר סיני. אך בנוסף לכך, נרמז בזה בזכות מה זכה משה רבנו לקבל את התורה מידו של הקב"ה, ומפרשת המשנה שזכה לזה "מסיני". והיינו כי תיבת 'סיני' (עם הכולל) עולה בגמטריא 'ענוה' – להשמיענו שמשה רבנו זכה לקבל את התורה בזכות מידת הענוה שהיתה בו, כמו שנאמר: "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב, ג).

ומוסיף מרן החיד"א בספרו "כיכר לאדן" (סימן ז אות כז), שמכיון שמשה רבנו ע"ה זכה לקבל את התורה בזכות מידת הענוה שהיתה בו, לכן מסר את התורה דוקא לתלמידו יהושע – כנאמר במשנה: "ומסרה ליהושע" – כיון שיהושע הצטיין יותר מכל במידת הענוה, ההכנעה ושפלות הרוח.

וכן מבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל על מה שנאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג, טז) – "וכדי חמא משה ענוותנותיה, קרא משה להושע בר נון יהושע". כלומר, כשראה משה את ענוותנותו של הושע קרא שמו יהושע.

ויהושע מסר את התורה לזקנים שהאריכו ימים אחריו, כמו שנאמר: "ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע" (יהושע כד, לא). והכוונה היא לאותם זקנים שבנוסף לחכמתם הצטיינו במידת הענוה, ורמז לכך, שהרי תיבת "זקנים" עולה בגימטריא "אל ענוים".

והזקנים מסרו את התורה דוקא לנביאים – שתקופתם נמשכה מימות שמואל הנביא עד לימי חגי זכריה ומלאכי, שהיו אחרוני הנביאים – כיון שהיתה בהם מידת ענוה, שהרי לולא מידת ענוה בודאי לא היו זוכים שתשרה עליהם רוח הנבואה, כפי שלימדונו חז"ל (ראה נדרים לח, א) שאין הקב"ה משרה את שכינתו אלא על מי שהוא ענו.

והנביאים מסרו את התורה לאנשי כנסת הגדולה – שתקופתם החלה בתחילת ימי בית המקדש השני, ונמשכה כמאתיים שנה עד ימיו של שמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה והאחרון שבהם – כיון שכל אנשי כנסת הגדולה היו ענוים, ולכן זכו שהקב"ה סייע בעדם לתקן תקנות יקרות וחשובות, לחבר את נוסח הברכות והתפילות ברוח הקודש, להעמיד את חומת הדת על תילה ולהחזיר עטרה ליושנה (ראה יומא סט, א).

מאמרים נוספים

מאמרים

הצירוף והזיכוך יוצרים דירה בתחתונים

ממשיך הגוי ושואל: למה אתם מלים את בניכם? הרי ה' ברא אותם עם ערלה! השיב לו רבי עקיבא: משאלתך הראשונה ירדתי לסוף דעתך שלכך אתה חותר, ולכן השבתי לך שמעשי האדם נאים יותר, ואשר על כן אנו מלים את בנינו. רבי עקיבא לא הסתפק בתשובתו בלבד אלא המחיש זאת בהוכחה

המשך קריאה »
מאמרים

ירום ונישא

עלינו לדעת – פעולה טובה של הורים מושרשת לבניהם אחריהם, וגם כעבור אלף שנה היא תבוא לידי ביטוי. נביא לכך ראיה נפלאה מדבריו הקדושים של הרמ"ע מפאנו זיע"א במהות הויתור של יהונתן בן שאול לדוד המלך..

המשך קריאה »
מאמרים

להתאחד עם כלל ישראל

מובא בילקוט שמעוני (על מלכים-א רמז קצה) שלעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר: "הנה זה עומד אחר כותלנו" (שה"ש ב, ט), והתפילות שמתפללים במקום מקודש זה רצויות ומקובלות מאוד בשמים, וזאת משום שבכותל המערבי מתפללים כל עם ישראל ביחד: ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, חב"ד, ברסלב, גור,

המשך קריאה »
מאמרים

אהבת ישראל

העיקר זה אהבת ישראל. ולכן לפי בעל התניא מי שיוקדת בלבו אהבת ישראל, זה שובר את כל המחיצות שמפרידות בין האדם לקונו, וכאשר האדם שונא יהודי, כל המחיצות חוזרות. לכן דוד המלך שהוא שבר את כל המחיצות, ויעיד עליו המקרה של שמעי בן גרא, ואבשלום בנו, ואמנון בנו, ויואב בן

המשך קריאה »
מאמרים

מסכת אבות

רן החפץ חיים היה אומר, שהמיוחד במסכת אבות הוא, שכל תנא אמר דוקא את הדבר שהוא בעצמו היה זהיר בו יותר מכל. כל תנא הצטיין ביותר במידה מסוימת ואותה הוא ביקש למסור לדורות הבאים. רק תנא שקיים בהידור את מה שהוא אמר, הוכנסו דבריו למסכת זו.

המשך קריאה »
מאמרים

ונתתי משכני בתוככם

כדי שהקב"ה תמיד ישמח לשכון בתוכנו, עלינו לנהוג בדרך ארץ בכל מקום בעולם וכלפי כל אדם בעולם. בין כשאתה בסופר מרקט, בין כשאתה בתחנה מרכזית, בין כשאתה בשדה תעופה, ובין כשאתה בכל מקום אחר בעולם – תמיד תדבר בכבוד, בענוה, בלשון רכה ובדרך ארץ עם כל מי שתפגוש בעולם, ואפילו

המשך קריאה »