מסכת אבות

פתיחת מסכת אבות מתוך אמרי נועם חלק ג' (עמוד קפב)

מנהג ישראל קדושים לעסוק בששת השבתות שבין חג הפסח לחג השבועות במסכת אבות, באופן שבכל שבת קוראים בציבור פרק אחד מתוך ששת הפרקים של המסכת.

הסיבה לכך היא, משום שבימים אלו עלינו להכשיר את עצמינו ולתקן את מידותינו על מנת שנהיה ראויים לקבל את התורה הקדושה בחג שבועות, חג מתן תורתנו, ומסכת אבות משופעת בדברי המוסר המתוקים של רבותינו הקדושים המלמדים אותנו כיצד לתקן את מידותינו.

וכן אמרו חז"ל (בבא קמא ל, א): "האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דאבות". והיינו שכל מי שרוצה לזכות להיות 'צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו' יתמיד בלימוד דברי המוסר הקדושים של חז"ל המובאים במסכת אבות. ואמרו חז"ל (בבא קמא ב, א): "אבות מכלל דאיכא תולדות" (כשאומרים אבות מובן שיש גם תולדות) – ונרמז בזה שעל ידי שאדם עוסק במסכת אבות, זוכה הוא לתולדות של מידות טובות והגונות, וכן זוכה שתולדותיו היקרים, בניו ובנותיו, ילכו בדרכים טובות וישרות.

מרן החפץ חיים היה אומר, שהמיוחד במסכת אבות הוא, שכל תנא אמר דוקא את הדבר שהוא בעצמו היה זהיר בו יותר מכל. כל תנא הצטיין ביותר במידה מסוימת ואותה הוא ביקש למסור לדורות הבאים. רק תנא שקיים בהידור את מה שהוא אמר, הוכנסו דבריו למסכת זו. אך מי שאמר מוסר כלשהו ובעצמו לא קיים אותו, משמיא לא נתנו שדבריו יכתבו במסכת זו. ולכן מצוי מאוד במסכת אבות הפתיח: "הוא היה אומר", לרמוז שאת מה ש"הוא (בעל המאמר) היה" – את זה הוא "אומר", לא פחות ולא יותר.

נמצא שכל דבריה של מסכת זו נאמרו מפי עושיהם. לכן יש בכוחה לפעול גדולות ונצורות בנפשו של אדם שזוכה לעסוק בה, כי כששומעים מוסר מאדם שמקיים בהידור את מה שהוא אומר, הדברים מתקבלים על לב השומע ופועלים את פעולתם. מה שאין כן כששומעים דברי מוסר ותוכחה ממי שהוא בעצמו אינו מקיים אותם, הדברים אינם נכנסים ללב כלל ולא פועלים שום פעולה רצויה, ולוואי שלא יזיקו.

המנהג בקהילתנו הקדושה הוא, שלאחר שכל הציבור משתתפים בקריאת הפרק של אותה שבת, בוחרים אנו משנה אחת מתוך הפרק ומסבירים אותה בפני הציבור על פי דברי חז"ל ומפרשי מסכת אבות, על מנת שלא תהיה זו קריאה בעלמא ללא שום הבנה, אלא באופן שכל אחד יוכל לקחת עימו לפחות מסקנה טובה אחת הנוגעת לחיי היום יום שלו.

בפתיחת מסכת אבות (פרק א משנה א) נאמר:

"משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה".

פתיחת המסכת בסדר והשתלשלות מסירת התורה ממשה רבנו ע"ה עד רבותינו הקדושים אנשי כנסת הגדולה, באה ללמדנו שכשם שכל תרי"ג מצוות התורה ניתנו למשה רבנו בהר סיני, כך גם המידות הטובות ודברי המוסר שנאמרו במסכת זו לא בדו אותם החכמים מליבם חלילה, אלא כולם ניתנו למשה רבנו מהקב"ה בהר סיני.

ואומרת המשנה: "משה קיבל תורה מסיני". על דרך הפשט, הכוונה היא שמשה רבנו קיבל את התורה מהקב"ה שניגלה אליו בהר סיני. אך בנוסף לכך, נרמז בזה בזכות מה זכה משה רבנו לקבל את התורה מידו של הקב"ה, ומפרשת המשנה שזכה לזה "מסיני". והיינו כי תיבת 'סיני' (עם הכולל) עולה בגמטריא 'ענוה' – להשמיענו שמשה רבנו זכה לקבל את התורה בזכות מידת הענוה שהיתה בו, כמו שנאמר: "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב, ג).

ומוסיף מרן החיד"א בספרו "כיכר לאדן" (סימן ז אות כז), שמכיון שמשה רבנו ע"ה זכה לקבל את התורה בזכות מידת הענוה שהיתה בו, לכן מסר את התורה דוקא לתלמידו יהושע – כנאמר במשנה: "ומסרה ליהושע" – כיון שיהושע הצטיין יותר מכל במידת הענוה, ההכנעה ושפלות הרוח.

וכן מבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל על מה שנאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג, טז) – "וכדי חמא משה ענוותנותיה, קרא משה להושע בר נון יהושע". כלומר, כשראה משה את ענוותנותו של הושע קרא שמו יהושע.

ויהושע מסר את התורה לזקנים שהאריכו ימים אחריו, כמו שנאמר: "ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע" (יהושע כד, לא). והכוונה היא לאותם זקנים שבנוסף לחכמתם הצטיינו במידת הענוה, ורמז לכך, שהרי תיבת "זקנים" עולה בגימטריא "אל ענוים".

והזקנים מסרו את התורה דוקא לנביאים – שתקופתם נמשכה מימות שמואל הנביא עד לימי חגי זכריה ומלאכי, שהיו אחרוני הנביאים – כיון שהיתה בהם מידת ענוה, שהרי לולא מידת ענוה בודאי לא היו זוכים שתשרה עליהם רוח הנבואה, כפי שלימדונו חז"ל (ראה נדרים לח, א) שאין הקב"ה משרה את שכינתו אלא על מי שהוא ענו.

והנביאים מסרו את התורה לאנשי כנסת הגדולה – שתקופתם החלה בתחילת ימי בית המקדש השני, ונמשכה כמאתיים שנה עד ימיו של שמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה והאחרון שבהם – כיון שכל אנשי כנסת הגדולה היו ענוים, ולכן זכו שהקב"ה סייע בעדם לתקן תקנות יקרות וחשובות, לחבר את נוסח הברכות והתפילות ברוח הקודש, להעמיד את חומת הדת על תילה ולהחזיר עטרה ליושנה (ראה יומא סט, א).

מאמרים נוספים

מאמרים

הארון נושא את נושאיו

עשירים רבים נקשרו למורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א בעבותות של אהבה, והם תמכו במוסדותיו בעין יפה וברוח נדיבה, ובכך הקלו מעליו את העול הכבד שהשתרג על צוואריו, עול החזקת התורה של אלפי אברכים, כן ירבו!

רובם ככולם מציינים בהתפעלות שהרב לא החניף להם,

המשך קריאה »
מאמרים

להתאחד עם כלל ישראל

מובא בילקוט שמעוני (על מלכים-א רמז קצה) שלעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר: "הנה זה עומד אחר כותלנו" (שה"ש ב, ט), והתפילות שמתפללים במקום מקודש זה רצויות ומקובלות מאוד בשמים, וזאת משום שבכותל המערבי מתפללים כל עם ישראל ביחד: ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, חב"ד, ברסלב, גור,

המשך קריאה »
מאמרים

בלק – הכרת הטוב ממשיכה סייעתא דשמיא

מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א היה מפליג מאוד בשבח מידת הכרת הטוב. כל מי שעזר לרב במלאכת הקודש של החזקת התורה וגמילות חסדים היה זוכה להארת פנים מעוררת פליאה והשתאות, והרב היה מרעיף עליו אהבה וכבוד לאין ערוך, מלבד מה שהוא היה טורח ומכתת רגליו לשמוח עמו בשמחתו ,לנחמו באבלו, לבקרו בחוליו. היה שגור על לשונו של הרב:

המשך קריאה »
מאמרים

סוד התורה שמקרבת רחוקים

בשיעוריו של מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א הייתה קיימת תופעה ייחודית ונדירה! מצד אחד – תוכן שיעוריו היה עמוק ונשגב, מקיף ושוזר יחדיו את כל חלקי התורה. ומאידך – בין שומעי לקחו היו רבים שאינם נמנים על חובשי ספסלי בית המדרש, ואף רחוקים מאוד מהגדרה זו…

המשך קריאה »
מאמרים

קדושת העיניים מסגלת ראיה בלתי מוגבלת

בחול המועד סוכות תשנ"ח מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א נפצע קשות בתאונת דרכים, ובדרך נס הרב החלים וחזר לעמוד על רגליו. בתקופת הטיפול בבית הרפואה, הרופאים המליצו לרב על מנוחה מוחלטת ללא ביקורים. ואכן, אחיו של הרב ניצב בפתח המחלקה למנוע באדיבות מהמבקרים הרבים להטריד את מנוחתו של הרב. גם כאשר אשה מבוגרת מנתיבות הטריחה את עצמה, ובידיה

המשך קריאה »
מאמרים

הצירוף והזיכוך יוצרים דירה בתחתונים

ממשיך הגוי ושואל: למה אתם מלים את בניכם? הרי ה' ברא אותם עם ערלה! השיב לו רבי עקיבא: משאלתך הראשונה ירדתי לסוף דעתך שלכך אתה חותר, ולכן השבתי לך שמעשי האדם נאים יותר, ואשר על כן אנו מלים את בנינו. רבי עקיבא לא הסתפק בתשובתו בלבד אלא המחיש זאת בהוכחה

המשך קריאה »