ענוה מסגלת השראת השכינה

סיפר מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א: פעם ביקרתי בלוס אנג'לס לשם גיוס תרומות להחזקת האברכים היקרים, הלומדים ברשת הכוללים שלנו בכל רחבי הארץ. יהודי אחד יקר מאנשי המקום ביקש ממני לבקר במשרדו, ובאותו מעמד הרים תרומה מכובדת, לאחר מכן ביקש בתחנונים שאבוא לבקרו גם בביתו הפרטי כדי שאברכו גם שם. כדי לא לאכזבו נעתרתי לבקשתו, אולם כאשר הגעתי לדלת ביתו ראיתי לתדהמתי ענן שחור בפתח הבית, ממש מסך שמנע ממני להיכנס אל הבית פנימה, תחושה קשה שלא ניתן לתארה במילים.

שאלתי אותו בשקט באוזן: 'אמור לי את האמת, האם אתה נשוי לגויה?'. הוא החוויר כסיד והתבייש מאוד, ובקול רועד הודה בפניי שאכן הוא נשוי לגויה, ויש להם כבר מספר ילדים. הוא גם הוסיף ואמר: 'דע לך כבוד הרב שבעבר ביקרו אצלי הרבה רבנים חשובים, שגם הם באו לבקש ממני תרומה, אך מעולם אף אחד לא העיז לומר לי כלום בנושא הזה, ואתה היחיד שמתייחס לכך בחומרה'.

כשראיתי את צערו ובושתו התרציתי לברכו בתוך ביתו, אלא שבקשתי ממנו שיכניס אותי לחדר צדדי ללא נוכחות אשתו, ואכן כך הוא עשה וברכתיו ברכה מעומק הלב. לאחר שהתברך הוא אמר לי: 'דע לך כבוד הרב, הפכת לי את הראש מהקצה אל הקצה. אני מקבל עלי בנדר ממש תוך זמן קצר לעזוב אותה. אני אדבר עם הילדים שיחה פתוחה, ואעשה מה שצריך לעשות. החלטתי באופן חד משמעי שאני לא מוכן יותר לחיות בשתי עולמות'.

לאחר אותו ביקור, הבנתי למפרע שכל מה שההשגחה העליונה סיבבה שהגעתי לשם, זה ממש לא עבור התרומה הכספית, אלא רק כדי להציל את אותו יהודי יקר מרדת שחת. הוא הרגיש את הכאב שלי מהקשר שלו עם בת אל נכר, ובגבורה יהודית הוא כרת קשר הרסני ומסוכן זה.

עלינו לדעת – מי שקידש את ראייתו, כאשר הוא יביט על צלם של גוי,הוא יזהה חושך אפל וסמיך, שלא ניתן לתארו במילים. חושך זה הוא בעצם המסך שנוצר מאותה הרגשת יישות ומציאות שהגויים חשים, ותחושה זו חוצצת בינם לבין הקב"ה.

בהקשר זה של ענוה וביטול היישות המסגלים השראת השכינה נאיר נקודת אור מתוך הספר הקדוש 'אמרי נועם':

נאמר בפרשתנו: "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים". ואמרו רבותינו בגמרא הקדושה – "אמר להם הקב"ה לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמכם לפני".

דהיינו, מה שקודשא בריך הוא משתבח בבני ישראל: "כי אתם המעט מכל העמים", אין השבח טמון בכך שהם מעטים בכמות, זו לא סיבה לחשוק ולבחור בהם! אלא השבח הוא שיש בהם מידת ענוה. שהרי גם כשה' יתברך משפיע להם גדולה הם תמיד ממעטים את עצמם לפניו, ולכן בחר בהם הקב"ה להיות לו לעם. ואילו שאר הגויים תמיד מגביהים עצמם בגאווה וגסות הרוח, ולכן הקב"ה מואס בהם, ואינו משרה שכינתו עליהם.

וזהו בעצם עיקר ההבדל בין יהודי לגוי: גוי מרגיש את עצמו למציאות נפרדת מה', ואילו יהודי בפנימיותו תמיד חש שהוא לא נחשב למציאות כלל, וכל כולו בטל לה'. ומכיוון שהגויים מרגישים את עצמם למציאות ויישות, לכן קיימת חציצה של ממש ביניהם ובין אורו של ה' יתברך, והם שרויים בחושך סמיך ואפל.

ובזה תלויה כל הצלחת האדם בעולם הזה. ככל שהאדם לא תופס מקום ואינו שווה כלום בעיני עצמו, כך ההערכה של הקב"ה כלפיו מתעצמת. מאידך, מהרגע שאדם מרגיש שהוא שווה משהו, הקב"ה אינו יכול לסובלו יותר, כמו שנאמר: "תועבת ה' כל גבה לב" ואומר עליו: 'אין אני והוא יכולים לדור בעולם'.

כל בר דעת מבין שעליו להשתדל להיות אהוב ונחמד אצל ה' יתברך, וכלל לא משתלם להיות שנאוי אצלו ח"ו, ומה שעושה את האדם אהוב וחביב אצל ה' יתברך זוהי מידת הענווה וביטול היישות.

ומי שנוהג במידת ענוה ושפלות זוכה לאריכות ימים, כמו שאומרת הגמרא הקדושה: "מה יעשה האדם ויחיה – ימית את עצמו. ומה יעשה האדם וימות – יחיה את עצמו". ומפרש רש"י שם, שכוונת חז"ל היא שמי שרוצה לחיות חיים ארוכים – ימית את עצמו, כלומר ישפיל את עצמו. ומי שחלילה רוצה לקצר את חייו ולהמית את עצמו – יחיה את עצמו, כלומר יגביה את עצמו בגאווה וגסות רוח. ומסיים רש"י: 'ולימדוך חכמים שאדם הרוצה שיחיה, ישפיל את עצמו וירחמו עליו הבריות, ויחיה שנים הרבה. ומגאווה ימנע את עצמו, שלא יקצרו ימיו וימות בלא עיתו'.

וכן זוכה להתקיים לנצח נצחים, כפי שאנו מבקשים בסיום תפילת העמידה: "ונפשי כעפר לכל תהיה", ופירשו התוספות: 'מה עפר אינו מקבל כליה לעולם, כן יהי רצון שזרעי לא יכלה לעולם'. והביאור בזה – מי שיש בו מידת שפלות כעפר הארץ, אינו מקבל כליה לעולם, וזרעו מתקיים לנצח.

דוד המלך היה כל כך שפל בעיני עצמו עד שאמר: "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", כלומר, שפל אנכי כתולעת, ואיני חשוב כלל כאיש, לכן זכה להתקיים לנצח נצחים, בבחינת "דוד מלך ישראל חי וקיים".

וזוהי עיקר מעלתם של הצדיקים האמיתיים שבכל דור ודור – שהם מרגישים בצורה מוחשית וברורה שהם אינם מציאות כלל, אלא אין ואפס ממש! ולכן הם מבטלים את כל רצונותיהם לפני רצונו של ה', כמאמר התנא במסכת אבות "בטל רצונך מפני רצונו".

ובגלל מידה זו ה' יתברך מגדלם ומרוממם, ומסייע בידם להצליח בכל מעשיהם, מעניק להם את היכולת לשלוט בכל מעשה בראשית ולגזור על הבריאה כולה לעשות את רצונם, כמו שכתב האור החיים הקדוש: "אכן תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה' על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה ולעשות כל אשר יגזרו עליהם, וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא". וכן כתב רבנו הקדוש ר' נחמן מברסלב זיע"א בספר המידות שכל הבריאה כולה נמצאת תחת שליטתו של צדיק האמת ממש "כעט אצל סופר".

מאמרים נוספים

מאמרים

כל יהודי הוא אח

כח הנתינה של מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א היה הפלא ופלא. את כל ליבו נפשו ומאודו הוא היה נותן כדי להקל מסבלו וכאבו של הזולת. יהודים שבאו להתייעץ עם הרב ושחו לפניו את מצוקתם, הרגישו כיצד הרב נוטל על עצמו את כאבם, ומתמסר כל כולו לסייע להם

המשך קריאה »
מאמרים

והוי זהיר בגחלתן שלא תיכווה

זכתה העיר באר שבע שהתקיים בה במשך שנים רבות שיעור קבוע של מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א בכל מוצאי שבת.

משתתפי השיעור היו שותים בצמא את דברי קדשו של הרב, וכל השבוע הם היוו להם מקור חיות ושמחה.

אחד מתושבי

המשך קריאה »
מאמרים

חג הסוכות

בימי חג הסוכות צריך כל אדם להשתדל לשמח את העניים, וזאת על ידי שבכל יום ויום משבעת ימי חג סוכות – יכין מנה יפה ומכובדת ויתן אותם לעניים. ובכל יום ויום בשעה שהוא מפריש מנה, יאמר המנה הזו היא חלקו של בעל האושפיזין של היום.

המשך קריאה »
מאמרים

הצירוף והזיכוך יוצרים דירה בתחתונים

ממשיך הגוי ושואל: למה אתם מלים את בניכם? הרי ה' ברא אותם עם ערלה! השיב לו רבי עקיבא: משאלתך הראשונה ירדתי לסוף דעתך שלכך אתה חותר, ולכן השבתי לך שמעשי האדם נאים יותר, ואשר על כן אנו מלים את בנינו. רבי עקיבא לא הסתפק בתשובתו בלבד אלא המחיש זאת בהוכחה

המשך קריאה »
מאמרים

אל יבוש מפני המלעיגים

פעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו, על כן ציוו רבותינו להיות עז כנמר בעבודת ה' יתברך ולהעיז פניו כנגד המלעיגין עליו ואל ימנע מלקיים המצוות המזדמנות לידו בשום אופן, ותחת אשר יבוש מבני אדם קרוצי חומר, יבוש ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שציונו

המשך קריאה »
מאמרים

איכות מצמיחה איכות!!

לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי של בית המקדש, שנאמר: "הנה זה עומד אחר כותלנו" (שה"ש ב, ט), והתפילות שמתפללים במקום מקודש זה רצויות ומקובלות מאוד בשמים, וזאת משום שבכותל המערבי מתפללים כל עם ישראל ביחד: ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, חב"ד, ברסלב, גור,

המשך קריאה »