קדושת העיניים מסגלת ראיה בלתי מוגבלת

בחול המועד סוכות תשנ"ח מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א נפצע קשות בתאונת דרכים, ובדרך נס הרב החלים וחזר לעמוד על רגליו. בתקופת הטיפול בבית הרפואה, הרופאים המליצו לרב על מנוחה מוחלטת ללא ביקורים. ואכן, אחיו של הרב ניצב בפתח המחלקה למנוע באדיבות מהמבקרים הרבים להטריד את מנוחתו של הרב.

גם כאשר אשה מבוגרת מנתיבות הטריחה את עצמה, ובידיה זר פרחים גדול, הובהר לה שאין ביקורים! בלית ברירה היא התיישבה לנוח על אחד הספסלים שמחוץ למחלקה, ושקלה את המשך צעדיה. והנה פונה הרב לאחיו ושואלו: האם בפתח המחלקה נמצאת אשה מבוגרת ובידיה זר פרחים? כשנענה בחיוב, אמר לו הרב: זו אשה אלמנה שנתמכת על ידי, שהטריחה את עצמה מתוך רגשי הכרת הטוב, וחלילה לי מלצערה, ולהשיבה לביתה במפח נפש. אנא! הנח לה לבקרני.

האלמנה התקבלה בסבר פנים יפות, הרב הודה לה מקרב לב על הביקור ועל הזר המכובד, והיא חזרה לביתה שמחה ומאושרת… כך התמזגו אצל הרב רוח הקודש פלאית עם רגישות מיוחדת במינה לזולת.

כדי להבין מהו סוד הראיה הבלתי מוגבלת של מורנו הרב, נאיר נקודת אור בפרשת השבוע מתוך הספר הקדוש 'אמרי נועם':

בסיום פרשתנו נאמר: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו". אמר רבי שמעון בר יוחאי: 'כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה'. כלומר, סגולתה של מצות הציצית לזכות את האדם לעתיד לבוא לראות את פני השכינה.

ולכן מצווה התורה שבין פתילי הציצית יהיה פתיל אחד של תכלת, כיון שצבע התכלת מורה על תכלית החיים בעולם הזה ['תכלת' מלשון תכלית], לצבור מצוות ומעשים טובים לרוב, כדי שלאחר אריכות ימים ושנים תהיה לנו הזכות לראות עין בעין את השכינה הקדושה.

בפרשת ציצית נאמר: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו… ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם…". משמע שישנו קשר הדוק בין מצות ציצית לבין מצות "ולא תתורו", דהיינו שמירת העיניים.

רש"י הקדוש מפרש שהציצית נקראת על שם שצריך לראות אותה, כמו שכתוב "וראיתם אותו", כי 'ציצית' הוא מלשון הצצה וראייה, כלשון הפסוק: "מציץ מן החרכים".

בחינה זו של מציץ מן החרכים היא בעצם כל עניין שמירת העיניים, כי מי שחפץ לשמור את עיניו בקדושה אסור לו להביט לכל עבר ולהסתכל בכל דבר שבא לפניו, אלא ראייתו צריכה להיות רק בבחינת מציץ מן החרכים, כלומר, שרואה אך ורק מה שמוכרח לראות בבחינת הצצה בעלמא, ולא כמי שמשׂביע את עיניו בכל מה שלפניו.

ולכן עשייתה של הציצית כרוכה בקשירת קשרים רבים, כמבואר בשולחן ערוך. והיינו כי שלמות שמירת העיניים נובעת מהתקשרות דעתו של האדם בבורא ב"ה ללא היסח הדעת. וככל שדעתו של האדם מקושרת בבורא, ומחשבתו עסוקה וטרודה בדברים שבקדושה, כך עיניו פחות מביטות במה שלא צריך ולא ראוי להביט. אך כאשר דעתו של האדם נפרדת מן הבורא ועסוקה בדברי הבל, ממילא גם עיניו מבקשות לתור אחר אותם דברים טמאים שמחשבתו עסוקה בהם, וכדכתיב: "ולא תתורו אחרי לבבכם" וממילא גם "ואחרי עיניכם".

כתב מרן הבן איש חי: שלאחר עליית נשמתו של האדם לגן עדן העליון היא ניזונת שם אך ורק מחוש הראיה, והיינו בראיה שהיא מסתכלת בזיו השכינה – ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'עולם הבא אין בו אכילה ושתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה', והוא הנאה בעיניים שלהם'.

ומסיים מרן הבן איש חי בלשון קודשו:

ולכן צריך האדם להיזהר בעולם הזה בפגם המגיע לעיניו יותר מכל האברים, יען כי כל אבר שחוטא הגוף בו, הנה הוא פוגם כנגדו באבר של נשמתו, ומאחר שתכלית המעלה של הנאת נשמת האדם הוא בעיניים, לכך צריך לקדש ולטהר העיניים שלו בהיותו בעולם הזה יותר מכל אברים שלו.

וכל מי ששומר היטב על קדושת עיניו זוכה כבר בעולם הזה לארבעה דברים:

  • זוכה לאור הגנוז מששת ימי בראשית לצדיקים, שעמו הם יכולים לראות ולהביט מסוף העולם ועד סופו, ללא הגבלת מקום וזמן.
  • לעולם לא תשלוט בו עין הרע. שהרי יוסף הצדיק שמר על קדושת עיניו, ולא שולטת בו ובזרעו עין הרע.
  • לעולם הוא לא ישכח את מה שהוא לומד. שהרי בסמוך למצות "ולא תתורו" נאמר: "למען תזכרו את כל מצוות ה'", כדי לרמוז שהזיכרון של הלימוד תלוי בקדושת העיניים
  • תמיד פרנסתו תהיה מצויה לו בריווח. כי שפע הפרנסה תלוי בקדושת העיניים, ולומדים זאת ממה שנאמר: "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו". כאשר העיניים של האדם יביטו רק אל ה' ולא יסתכלו בדברים אסורים, ממילא ה' ייתן לו את פרנסתו בשפע גדול בעיתו ובזמנו.

מאמרים נוספים

מאמרים

להתאחד עם כלל ישראל

מובא בילקוט שמעוני (על מלכים-א רמז קצה) שלעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר: "הנה זה עומד אחר כותלנו" (שה"ש ב, ט), והתפילות שמתפללים במקום מקודש זה רצויות ומקובלות מאוד בשמים, וזאת משום שבכותל המערבי מתפללים כל עם ישראל ביחד: ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, חב"ד, ברסלב, גור,

המשך קריאה »
מאמרים

בלק – הכרת הטוב ממשיכה סייעתא דשמיא

מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א היה מפליג מאוד בשבח מידת הכרת הטוב. כל מי שעזר לרב במלאכת הקודש של החזקת התורה וגמילות חסדים היה זוכה להארת פנים מעוררת פליאה והשתאות, והרב היה מרעיף עליו אהבה וכבוד לאין ערוך, מלבד מה שהוא היה טורח ומכתת רגליו לשמוח עמו בשמחתו ,לנחמו באבלו, לבקרו בחוליו. היה שגור על לשונו של הרב:

המשך קריאה »
מאמרים

כל יהודי הוא אח

כח הנתינה של מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א היה הפלא ופלא. את כל ליבו נפשו ומאודו הוא היה נותן כדי להקל מסבלו וכאבו של הזולת. יהודים שבאו להתייעץ עם הרב ושחו לפניו את מצוקתם, הרגישו כיצד הרב נוטל על עצמו את כאבם, ומתמסר כל כולו לסייע להם

המשך קריאה »
מאמרים

מסכת אבות

רן החפץ חיים היה אומר, שהמיוחד במסכת אבות הוא, שכל תנא אמר דוקא את הדבר שהוא בעצמו היה זהיר בו יותר מכל. כל תנא הצטיין ביותר במידה מסוימת ואותה הוא ביקש למסור לדורות הבאים. רק תנא שקיים בהידור את מה שהוא אמר, הוכנסו דבריו למסכת זו.

המשך קריאה »
מאמרים

קדושת העיניים מסגלת ראיה בלתי מוגבלת

בחול המועד סוכות תשנ"ח מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א נפצע קשות בתאונת דרכים, ובדרך נס הרב החלים וחזר לעמוד על רגליו. בתקופת הטיפול בבית הרפואה, הרופאים המליצו לרב על מנוחה מוחלטת ללא ביקורים. ואכן, אחיו של הרב ניצב בפתח המחלקה למנוע באדיבות מהמבקרים הרבים להטריד את מנוחתו של הרב. גם כאשר אשה מבוגרת מנתיבות הטריחה את עצמה, ובידיה

המשך קריאה »
מאמרים

ירום ונישא

עלינו לדעת – פעולה טובה של הורים מושרשת לבניהם אחריהם, וגם כעבור אלף שנה היא תבוא לידי ביטוי. נביא לכך ראיה נפלאה מדבריו הקדושים של הרמ"ע מפאנו זיע"א במהות הויתור של יהונתן בן שאול לדוד המלך..

המשך קריאה »